 |
|
|
|
|
ד"ש מהעולם השלישי |
| |
|
|
|
עופר שושני נזכר בישראלים שעובדים בחו"ל
ומתבייש בדרך בה מתייחסת המדינה לעובדים
הזרים
10/3/2005 |
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עשרות צעירים ישראלים, שעבדו
בניו-יורק ללא אישור, נעצרו בסוף השבוע בפשיטה של משטרת
ההגירה האמריקנית על מועדון ה"אופוריה" בלואר איסט סייד.
שלושה צעירים ישראלים סיימו את הלילה בבית החולים, כתוצאה
ממה שהם מכנים "שימוש לא מוצדק בכח" מצד השוטרים. אלו
מהעצורים שהויזה שלהם הסתיימה, הובלו למתקני כליאה
מיוחדים, שם הם מחכים לצו בית המשפטי שיורה על גירושם
בחזרה לארץ. את הדיווחים על "החרמות של מזומנים" והערות
מגונות מצד השוטרים שהשתתפו במבצע, לא ניתן היה
לאשר.
הפשיטה המשטרתית עוררה תגובות נזעמות בקרב
קהילת העובדים הישראלים, המונה עשרות אלפי איש בניו-יורק
לבדה (אם לא יותר), היות ומדובר לדבריהם על חציית קו אדום
מצד המשטרה. לדברי דני, צעיר ישראלי מרחובות העובד כבר
כשנתיים כמנעולן בניו-יורק, הסתפקה עד לאחרונה משטרת
ההגירה האמריקאית בפריצות לבתי מחסה ישראלים באמצע הלילה
ומעצר השוהים הבלתי חוקיים שבהם וכן בנסיון לזהות עובדים
זרים ישראלים המשתמשים בתחבורה הציבורית. "עד כה נמנעה
המשטרה מלפגוע במקומות הבידור שלנו" אמר דני בייאוש, "כעת
כבר לא נשאר לנו אפילו לאן לצאת ואפילו בכניסה לבתי הכנסת
הם כבר מחכים לנו". "אני מרגיש רדוף" הוסיף בפחד, תוך שהוא
מסתכל לצדדים בחשש לבואו של שוטר מזדמן.
בשיחות עם
עובדים זרים ישראלים אחרים חזרו על עצמם רגשות הפחד
והרדיפה מצד השלטונות. רבים אמרו שבכוונתם לארוז את
המזוודות ולחזור בקרוב ארצה, על אף הירידה הצפוייה ברמת
החיים. "כל זאת כמובן, אם לא יתפסו אותי ויגרשו אותי
קודם", הוסיפה בחיוך מריר אורית, העובדת בבית קפה בווסט
ווילג' מזה כשלושה חודשים, וחוסכת לקראת לימודי התואר
הראשון בכלכלה ומינהל אותם היא מתחילה
באוקטובר.
מזעזע? אנטישמיות? רדיפת
ישראלים?
עכשיו תחליפו את ניו-יורק בתל-אביב ואת משטרת
ההגירה האמריקנית בזו הישראלית ותקבלו את הסיפור
האמיתי...
כולנו היינו עובדים זרים!
בתקופה
שחייתי בניו-יורק היו מרבית חברי צעירים ישראלים שחסכו
לקראת נסיעה לחו"ל, ללימודים או סתם בשביל שיהיה. אף
שעבדנו קשה, אף אחד מאיתנו לא הרגיש אי פעם שרודפים אותו,
או פחד להסתובב ברחוב, שמא יתנפלו עליו שוטרים סמויים
ובאלימות יזרקו אותו לניידת. אין אחד מבינינו שלא מכיר
מישהו שעבד בניו-יורק, באירופה, ביפן או במקום אחר ועדיין
אנחנו שווי נפש ומצדיקים את היחס של משטרת ישראל לקהילת
ה"שחורים" החיים בתל-אביב.
מי שמאמין שהאלימות כנגד
העובדים הזרים היא מוצדקת וסבור שעל ציבור שלם לחיות בפחד
ובחרדה, צריך לגנות את כל מי שיוצא לעבוד בצורה לא חוקית
בניו-יורק, לונדון, טוקיו או ברצלונה. אם אנחנו לא עושים
את זה אנחנו לא יותר מאשר צבועים, כי העבירה שעושים
ה"כושים" בישראל, היא אותה עבירה שרבים מאיתנו עוברים
בחו"ל - עבודה ללא רשיון. עבירה שבגינה מוצדק להתייחס
אליהם כאזרחים סוג ב', הנרמסים כתוצאה מחיבור מסוכן בין
נוקשות משטרתית, תאבת בצע של המעסיקים וצביעות/אדישות של
הציבור.
אין בכוונתי לומר שעבודה ללא אישור זה
"בסדר". אם זה לא חוקי אז מותר למשטרה להתמודד עם התופעה
במסגרת החוק. אבל המרחק בין שמירה על החוק לבין פריצה לבתי
חשודים באמצע הלילה, הטלת סגר על דיסקוטקים בדרום תל-אביב,
הצבת מרגלים בפתחי כנסיות והורדת חשודים בכח מאוטובוס קו
25 של דן, הוא המרחק בין הצודק למאוס.
מה החמלה
והכבוד בסיסי לבני האדם שרשויות אכיפת החוק מחויבות לנקוט
בבואם במגע עם אוכלוסיות חלשות? אני מסרב להתבייש בתקופה
בה הייתי עובד זר במדינה אחרת, אבל אני נאלץ להתבייש בצורה
שבה מתייחסת המדינה שלי לעובדים הזרים שבה.
|
|
 |
|
 | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
 |
|
 |
|
סופר ועיתונאי. לאחרונה שב ממספר שנות
נדודים בחו"ל בהם למד לאהוב, לכבד ולהעריך תושבי מדינות רבות |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
